כאב צורב של דקירת חוחי השושנה שהופך למתיקות ריחה משיב הנפש ולמתיקות התפוח בדבש

מבינות לצללי עצי היער וחוחים עוקצנים – זרקורים של שושנה ותפוח

מאת: רבקה ערנטרוי

 א)קול קורא מתוך אפלולית היער:

מתוכי אפלולית הצללים שביער העבות, מבינות לעצי הסרק הסבוכים וממעלה עץ פרי שעליו כה מעוטים ואין בהם כדי להצל כעלי העצים הסמוכים, עולה קולו של התפוח והוא כה אדמדם ומוריק.

רחמיו נכמרים על השושנה האדמומית הניצבת בשדה החוחים והיא מכותרת בעלים רכים כקטיפה. החוחים הדוקרנים עוקצים בה חדות…

התפוח הרגיש מבין לתחושת הסבל הנורא הפוקדת אותה ואת רגש אי הנוחות שהיא חווה… הוא יודע שהיא אחוזת חרדה ומבקשת מתוך דחף פנימי משווע ומתוך נאנקה של קוצר רוח לעצור… לבלום כבר את הכאב האיום הזה.. לדחות מעליה את הצער העמוק הזה. 

והמחווה הנוגה הזו עוד מעצימה בעיניו את קסמה השובה והכובש של יעלת החן… של השושנה הענוגה והרכה.

הכיצד מבקש הפרי העסיסי אשר ממעל להקל על יסוריה המעיקים ולהפיג את דכדוך הנפש הדואבת?

והוא קורא לה מעודד ומפיח בה רוח מפכה חיים וניצנים לתקווה:

"כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות"… רעייתי המעודנת, נשמה טהורה… כנסת ישראל מקודשת… החוחים הדוקרנים המה משל לכוחות האיבה החיצונים בסמל של הבנות… אותן רעות, חברותיך הקנאיות ביוקרתך והמבקשות לפתות אותך בקסמיהן ולשבות אותך   במכמורת של מחדלים וחולשות נפשיות ומאווים שליליים כדי שחלילה, תמעדי ותיכשלי תחטיאי את היעד הסגולתי שלך… את שליחות חייך…

ואומנם, מה מפליא הדבר ומה מתמיהה העובדה כי דווקא העקיצה הדוקרנית והחדה הזו של הבנות דמויות החוח הננעץ בך, דווקא הן  כשהן מאתגרות אותך, דווקא אז הן גורמות בעקיפין לכך שההדר שלך יבוא לגילויו המלא והן עוד אפילו מוסיפות על ההוד הזה…

אותה אנרגיה אלוקית שהם משקיעים בעקיצותם בך, נשאבת לתוכך ומרוממת אותך ומוסיפה לזריחה שלך שתבזיק ותהא בוהקת יותר.

 כי עם משב הרוח כשהחוח צורב בך, הוא גורם לריחך המבסם והמשיב את הרוח לנדוף. הבוסם הזה שלך הוא זיו הפאר והיוקרה היחודיים שלך ושום כלי בעולם לא יוכל לאחוז בעוצמת הריח הזה.

וכשאת מתנצחת וצולחת על הפיתוויים האלה וכובשת את ליבך בגבורה עילאית, נמשך אז על עליך הענוגים חוט של חסד… זריחה הקורנת מתוכך ומאירה אותך.

 ב)המשוב המתחנן של השושנה הענוגה:

והשושנה הענוגה וסמוקת העלים משיבה אליו אף היא במליצה:

"כתפוח בין עצי היער כן דודי בין הבנים" עצי הסרק שביער למעשה, מהווים את מקור הצל של עץ התפוח העומד כמעט ערטילאי וחשוף לקרניים יוקדות של החמה הבוערת, היות והם סוככים עליו בעליהם הסבוכים.

התפוה הוא מקור האהבה והרחמים בעיצומם וכדי להמשיך אור אדיר זה, נזקקים לאותם "בני אלוקים", למלאכי מרום הממשיכים לעולם צללים של אור אלוקי עוצמתי זה, בחינת מקיפים סוככים ומצלים..

 ואולם, הם מגלמים במשל את עמדת הבנים שמטבע דמם הם כה קנאים לכבוד אביהם וכה מדקדקים ומחמירים עם מי שמעז להפר ולפגוע בכבודו.

ואכן החוחים האלה התוקפים את השושנה המעודנת מגלמים את אותם "בני אלוקים" המלאכים העליונים, שאומנם אנו נזקקים להם כדי שימשיכו לנו את אור ה' היוצר את העולם המעשי ומחיה אותו…

אך בעודם מנמיכים רדת לתחתונים ושלא כאותם מלאכים טהורים במרומים, הם לפתע נעשים קשוחים מאוד ועריצים ומאיימים בקטרוגים ודינים ועונשים קשים על מי שהפר וחילל ולא הקפיד על שמירת השס"ה מצוות "לא תעשה" ולא קיימו את רמ"ח" מצוות העשה" ובכך הצהירו על עמדה שאינה מכבדת את ה' ועל חוסר חשיבות ויחס מעריך ומכבד כלפי הקב"ה. 

ואולם דווקא, החוחים האלה והכאב שהם מסבים לשושנה שאינה נכנעת להם, מעוררים אותה לערוך חישובין ולשוב…

 ג)תפוח בדבש – רחמים נכמרים וכובשים:

ובמרום מתעוררים רחמים עליונים הנכמרים (מתחממים) על השושנה הכואבת והענוגה ואותם דינים וקטרוגים מרים נהפכים למתיקות של חסד וחנינה.

והאדמומיות של י"ג עלי הכותרת שלה משתנים (שושנה) לגוון צחור… טהור ע"י י"ג מדות הרחמים הנמשכים אליה מהעליונים ומלבנים אותה, משל עברה את תהליך ההיתוך.

הרחמים האלה משתקפים בפרי התפוח שגווניו הם אדום לבן וירוק.

האדמומיות מורה על מידה של אש וגבורה, הלובן על מידה של חסד..

הכאב של הדמות הפגיעה נוגע כ"כ ללב האוהב והוא מתעורר ברחשי מידת החסד והאהבה וברגש האכפתיות הזה של התפוח, נמהלת מידה של אש אדומה ולוחמה של עוז וגבורה להכניע את האויב הזה.

ההתמזגות של הרגשות בגווני המשל של אודם ולובן מרכיבה את הגוון הירקרק המהווה סמל למידת הרחמים והניכר מאוד בפרי התפוח. 

את התפוח הזה אנו טובלים בדבש המשמר והכובש ולא בכל חומר ממתק אחר, היות ומקור הדבש בעליונים הוא חסד ואהבה של מתיקות אך הוא סמיך ודביק בשל מידת הגבורה המכווצת והאופיינית לו והוא מאחה, כובש ומדביק בינותם את מרכיבי יסודות המזון שלא ייפרדו ויתפוררו, כך ששום מינרל מחמיץ לא יחדור למזון ויפגע בו.

הדבש הזה כובש את מרירות הדינים של בני האלוקים ושל עוקץ החוחים והוא מכווץ וממתיק אותם והמתיקות הזו עזה עוד יותר ממתיקות סוכר רגילה, היות ורוחשים בה עוצמות של דינים חריפים וקטרוגים מרים והעוצמה הזו שלהם נשאבת אל מתיקות התפוח ומעצימה את מתיקותו.

כתיבה וחתימה טובה

ולשנה טובה ומתוקה

מקורות:

א)עפ"י המאמר של הרבי מליובאויטש "כתפוח בין עצי היער" תשי"ד

ב)עפ"י תורה אור לאדמו"ר הזקן (מראשי הרביים לשלשלת חב"ד)  ספר שמות פרשת שמות דף ק"ז עמ' א' "… להבין שרש ענין חלב ודבש"

ג)עפ"י ספר הלקוטים לצמח צדק ליקוטי "יער", "תפוח" ו"שושנה"