הסוד הפלאי שמעצב בנו מסוגלות להיות כמו "איילת השחר"

מדמדומי התוגה של בין השמשות אלי אור האהבה של איילת השחר…

הגיגים לפרשת וירא
מאת: רבקה ערנטרוי

מהו הסוד הפלאי הזה שמעצב בנו מסוגלות להיות כמו "איילת השחר", הכוכב העוצמתי המכונה "איילתא" והבוקע מתוך "השחור" של הלילה הקודר אל "השחר" של האהבה והאושר ולהפציע ב"איל" (אילת) עוצמתי שכזה (רד"ק תהילים כ"ב א' למנצח על אילת השחר)?

 א) איילת השחר – כלי נגן שנעימותיו מתעצמות כמו אור השחר ההולך וגובר:(תהילים כ"ב א' – רש"י) 

אז איך יפעם בתוכינו אור האהבה והאושר הזה ואיך עוד ילך ויתעצם כמו אותה נעימה שובה הפולחת מ"אילת השחר" – מאותו כלי הנגן כשהנעימה הערבה נפרטת מתוכו, היא הולכת ומתחזקת, הולכת ומתגברת בהדרגה מעין אור השחר המתעצם?

ב)אילת האהבים : (נביא משלי ה' י"ט)

וכיצד נדמה ל"איילת האהבים" אף אם כי היא נמלטת מהצבי (בעלה) כעם ישראל המתעלם מאלוקיו הוא "שוחר"(אילת השחר) וחושק בה( ספורנו תהילים כ"ב א' למנצח על איילת השחר) ואיך עוד נזרח כאילת השחר כיופיו הזוהר של אור "השחר"?(רד"ק שם)

אז איך לפתע אותן רגלי אילה ישרות המקנות לה את הקלילות המאוזנת הזו, יהוו עבורינו סמל להתעוררות יציבה ומתמשכת של רגשות האמונה והבטחון באלוקים?

והתאוצה הזו של האילה וה"איל" (העוצמה) הזה לזנק לגבהי שיא, איך תעורר בנו השראה  להתעלות הנפש ולצלול לעמקי לתהום של רגשות "תשובה" עמוקה מתוכי נשמותינו?(תורה אור מגילת אסתר קי"ח דיבור המתחיל "דומה דודי לצבי") 

ככול שהאיילה גדלה, גדלות עימה קרניה והן מתפצלות לכל עבר ודומות לקרני השחר הנזרות לכל רוח… אז איך תדמה להן  תפילתנו בתנועות האבקותנו ביצר ו"המתפתלות" בנפתולים (נפתלי אילה שלוחה) ולא כמו אור הירח המשתקף לכיוון אחד בלבד?(לקוטי ש"ס ומדרשי התנאים לפסוק הנ"ל)

ג) אילת השחר – הגוונים המשמעותיים עבורינו והבוקעים מהשחור

לו רק יכולנו לחזות בקיסמם של הגוונים המרהיבים כדלהלן, השוטפים את היקום והבוקעים מראשי תבותיה של המילה "איילת" השחר, והיינו יורדים למשמעותם העמוקה של שלל גוונים אלה המגלמים את המידות האלוקיות הנמשכות לעולם, כי אז מה היה מעצים את תחינתנו כשל זו של משה בפרשת ואתחנן שכל המבע שלה הוא: אחת "שאלתי"?

א – אדום – מידה של דין המעורר רטט ויראה

י – ירוק – מידה של רחמים שהיא הרמוניה של ריגושי החסד והגבורה     בתחושה אכפתית אוהבת מהולה בגבורתיות הנאבקת למען 

ל – לבן – מידה של חסד שכולה מבע לאהבה 

 ת – תכלת מידה אצילית של מלכות המשפיעה טוב וחסד לזולת

"אילת השחר" – גוונים אלה נמשכים מתוך השחור של סודות אלוקיים נעלמים והתחינה הנפשית זועקת : "אחת שאלתי" שהמידות האלוקיות המתגלמות בגוונים אלה, ימשיכו שפע של טוב וחסד לעולם כפי שהדבר מתבטא להלן:

ש – שחור

א – אדום

ל – לבן

ת – תכלת

י – ירוק

(מגלה עמוקות רנ"ב אופנים על הפסוק "ואתחנן" אופן ר"ו)

ד)בין השמשות – בין השמש הנעלמת ובין קרן השמש האחרונה השוקעת

הנקודה הזו של בין השמשות המחברת להפליא את היום והלילה ואת הקודש והחול אך אינה מהווה חלק מביניהם הינה קרן עוצמתית החולשת עליהם והיא המנשימה את התחברות כל הניגודים בעולם, את מידת החסד והאהבה עם תוקף ניגודי של גבורה המשרה יראה ורטט ואת הלילה החולף עם השחר המפציע שבאילת השחר ואת החושך שבעוון עם האור של זדונות הופכות לזכויות בעבודת התשובה…

הנקודה הממזגת את כל ההפכים וחולשת עליהן בעוצמתה היא מעין הקרן הבוקעת ממוחה של הבהמה ומגלמת תפיסה של התבטלות (כבהמה)והחולשת מעבר לגבולות המדידה של השכל וההגיון המתמקדת בפניות אישיות ובתפיסת "האני" בתור הלב והמרכז…

היא מאמינה במידה של ענווה והתבטלות מוחלטת ותחת השבירה והקרע היא מאחה ומחברת כאותה קרן זווית המחברת את דפנות המבנה מבלי להוות ולו אף חלק מזער מגופו של הקיר וזאת מתוך תנועות צנועות של ענווה והחבאות אל הכלים.

העוצמה הזו מתגלמת באילו של אברהם שנברא בערב שבת בין השמשות ולא ביום חמישי כשאר רעיו האילים.

הקרניים שלו בקעו עוד בטרם פרסות רגליו כסמל לתפיסת העיקר,,, העצם בחיים אותה מסמלת הקרן ואת החוזק בדבקות במטרה מבלי להיסחף אחרי הפרטים השוליים המתבטאים בפרסות רגלי החיה שלא על מנת לקבל פרס.

עמידה כזו המפכה ממעמקי הנפש וחולשת את גבולות המדידה של ההגיון – ממשיכה זריחה ואור אלוקיים החולשים על הנורמות המקובעות ואלה משחררות את הנאחזים בסבך של עוון לעולם של חרות ופדות.

(אור התורה בראשית חלק א' לצמח צדק בפרשת וירא דיבור המתחיל "וירא והנה איל")

והלוואי ונוכלה להאחז בקרן הפינתית המזערת ומשם נתמרן את התנהלותינו בחיים אל מרחבים של מגוון הכיוונים שינשאו אותנו לעולמות של אור ושל שלום וחרות. אמן

 

   

אין תגובות